המוסד לבטיחות ולגיהות מא''ה
חיפוש:   

שיעור 19 - הוראות בטיחות שונות


שלב ראשון - משולש האש וחומרים דליקים

משולש האש
באתרי בנייה ובכל מקום אחר קיימת סכנת התלקחות חומרים, שעשויה להביא לדליקה.

על מנת שתיתכן שריפה 3 גורמים חייבים להימצא בעת ובעונה אחת, באותו מקום:

  • חמצן - מהווה חלק גדול מהאוויר ולכן נמצא כמעט בכל מקום.
  • חום - על-מנת שחומר יתלקח עליו להגיע לרמת חום מסוימת.
  • חומר - לכל חומר רגישות מסוימת להתלקחות הנובעת ממבנהו הכימי, הקובע את נקודת ההתלקחות שלו.

כאשר חומר מגיע לרמת חום השווה או עולה על נקודת ההתלקחות שלו ויש חמצן בסביבה, תפרוץ בעירה. כאשר החומר הבוער יגיע לטמפרטורה הנמוכה מנקודת ההתלקחות, תיפסק הבעירה.

אופני התלקחות
קיימת חלוקה של החומרים בטבע ל-4 קבוצות, הנבדלות זו מזו באופן ההתלקחות:

שקף: 19.1-2 סוגי חומרים מתלקחים
לחץ על תמונת השקף לפתיחה בגודל הדפסה


  1. חומרים המתלקחים מאליהם - חומרים אלה יבערו בבואם במגע עם חמצן ללא תוספת של אנרגית חום. בין חומרים אלה: זרחן לבן, אשלגן, נתרן.
  2. חומרים המתלקחים בנקל - חומרים המתלקחים במגע עם אנרגית חום מוגבלת, כגון ניצוץ או בדל סיגריה. לקבוצה זו שייכים חומרים, כגון: אצטילן, פחמן גופריתני, צלוליד.
  3. חומרים המתלקחים באופן רגיל - חומרים אלה יתלקחו על-ידי כמות חום וטמפרטורה נמוכים שנוצרים על-ידי גפרור בוער. לקבוצה זו שייכים מרבית החומרים הדליקים.
  4. חומרים המתלקחים בקושי - חומרים אלה ניתנים להבערה רק באמצעים מיוחדים המספקים טמפרטורה גבוהה מאד, כמו זו המופקת על-ידי מבער. בין חומרים אלה: קוקס וסוגי פחם שונים.

טמפרטורת התלקחות של חומרים שונים
מהאמור לעיל, ניתן לראות כי הבעירה תלויה בחומרים הנמצאים בסביבה מסוימת. חמצן נמצא בכל מקום כמעט ולכן, סוג החומר ונקודת ההתלקחות שלו, הם שיקבעו אם תתרחש בעירה בטמפרטורה של מקום המצאות החומר. ניתן לחמם כל חומר לרמת טמפרטורה שבה הוא יתלקח מאליו במגע עם האוויר. טמפרטורה זו נקראת טמפרטורת ההתלקחות.

שקף: 19.1-3 טמפרטורת התלקחות של חומרים שונים
לחץ על תמונת השקף לפתיחה בגודל הדפסה


בחלקו הקודם של השיעור הוזכרה נקודת ההתקלחות של חומרים שונים. כלומר, מתי תפרוץ שריפה גם אם אין גורם מצית. כאשר מדובר בנוזלים יש להביא בחשבון גורמים נוספים. נוזלים אינם מתלקחים אלא האדים שלהם. השריפה תלויה בשני גורמים:

שקף: 19.1-4 נקודת הבזקה/בעירה
לחץ על תמונת השקף לפתיחה בגודל הדפסה


  • נקודת הבזקה - הטמפרטורה המינימלית שבה הנוזל מפתח מספיק אדים, כך שניתן יהיה להציתו.
  • נקודת הבעירה - הטמפרטורה בה כמות הנוזל המתאדה גדולה מספיק, כך שהבעירה תימשך גם לאחר סילוק הגורם המצית.

נקודת הבזקה בנוזלים שונים:
לחומרים שונים נקודות הבזקה שונות.

שקף: 19.1-5 נקודת הבזקה של נוזלים שונים
לחץ על תמונת השקף לפתיחה בגודל הדפסה


שלב שני - מניעת דליקות ועקרונות כיבוי אש

מניעת דליקות
ככלל, מניעת דליקות מתאפשרת כאשר מפרידים בין שלושת גורמי האש. יש דרכים רבות לבצע זאת, ביניהן:

  • חומרים דליקים, בייחוד נוזלים, יאוחסנו במכלים סגורים למניעת חשיפה לאוויר ולחמצן.
  • חומרים דליקים יאוחסנו באזור שבו אין שימוש במבערים או מקורות אש אחרים.
  • נוזלים דליקים יאוחסנו בטמפרטורה הנמוכה מנקודת ההבזקה שלהם, למניעת דליקה גם אם ייחשפו במקרה למקור הצתה.
  • חומרים דליקים יסומנו.
  • גישה לחומרים דליקים תתאפשר רק לאלו הזקוקים לחומרים לצורכי עבודתם.

הדרכה והסברה מונעים דליקות!!!

סוגי השריפות מסווגים על ידי סימונים מיוחדים, כמתואר בשקף שלהלן:

שקף: 19.2-1 סוגי שריפות - סימונים
לחץ על תמונת השקף לפתיחה בגודל הדפסה


כיבוי האש יתבצע על-ידי ביטול התנאים לפריצתה. להלן תיאור השיטות המרכזיות

דרכים לכיבוי אש

  1. השנקה - שיטה זו יעילה כאשר האש מלווה בלהבה. עקרון השיטה מבוסס על הקשר בין כמות החומר הבוער לבין כמות החמצן. אם נשנה את יחס הכמויות בין החומרים באמצעות חומר משנק, נאט את השריפה ונגרום לכיבויה. יש שתי אפשרויות לבצע השנקה. הראשונה, להגדיל את יחס החומר הדליק בנפח ולהביא "לעודף" בו. הדרך השנייה והיעילה יותר, היא להקטין את יחס החמצן בנפח האוויר. שימוש בשמיכה לכיבוי אש היא דוגמה להשנקה. קיימים גם חומרים כימיים לשם כך. ההשנקה מורידה את כמות גורם החמצן בתערובת הדליקה.
  2. קירור - יעיל נגד חומרים היוצרים גחלים. בשיטה זו מים נשפכים על החומר הבוער ומקררים אותו אל מתחת לטמפרטורת ההתלקחות. בקירור אנו מנטרלים למעשה את גורם החום.
  3. בידוד - הבידוד מפריד בין החלקים הבוערים לבין אלה שאינם בוערים, כלומר מסלק את גורם החומר. הבידוד, בדומה להשנקה, יעיל נגד מוצקים ונוזלים, לכן חומרי כיבוי רבים מבצעים את שתי הפעולות.

שלב שלישי - הוראות בטיחות שונות

בטיחות בעבודה בנוכחות בור סיד (סעיף 167):

  1. בור סיד יכוסה במכסה מתאים או שיותקנו סביבו אמצעי גידור או אזנים, למניעת נפילת אדם לתוכו, שבנוסף לסכנת הנפילה עצמה, חושפת את העובד לחומר מסוכן מאד לעור ולדרכי הנשימה.
  2. יש להתקין את האמצעים הללו באופן שיאפשר הוצאה בטוחה של סיד במקרה הצורך.

איסור הימצאות אדם מתחת למשא מורם (סעיף 169)
חל איסור על הימצאות אנשים מתחת למשא מורם. אם הדבר הכרחי, יש להקפיד כי נוכחות האדם מתחת למשא תהיה לפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. יש להקפיד כי אדם זה יצויד בכל אמצעי הבטיחות המתאימים.

בטיחות בהרמת מטענים
הבטחת משא (סעיף 170)
אין להניף משא אם אין אבטחה מפני נפילתו או נפילת חלקים ממנו.

הרמת אנכית של משא ומניעת טלטולו (סעיף 171)

הרמת מטען על ידי עגורן או אמצעים אחרים, תבוצע רק בכיוון אנכי, תוך נקיטת אמצעים למניעת טלטולו, כגון חבלי כיוון.

הרמת מטען באמצעות גלגלת (סעיף 172)

  1. בהרמה באמצעות גלגלת יש להפקיד כי כל חלקיה לרבות החבלים, התקני העגינה והגלגלת עצמה יהיו במצב תקין ומאיכות טובה.
  2. יש לוודא כי החיבורים של הגלגלת לשלוחה ושל השלוחה למבנה יהיו יציבים.
  3. שימוש בגלגלת יבוצע רק לאחר בדיקה ואישור של מנהל העבודה.

מעלית להסעת עובדים (סעיף 176)
כאשר עבודה מבוצעת במבנה שגובהו מעל 25 מטרים, מבצע הבנייה אחראי על התקנת מעלית לעובדים.

ציוד וכלי עבודה (סעיף 180)

  1. הציוד וכלי העבודה באתר הבנייה יתוחזקו כראוי ויהיו במצב טוב ותקין, ללא פגמים וליקויים. אם קיים חשש לגבי מצב הכלי, לא יעשה בו שימוש. בכל מקרה, יש להשתמש בכלי רק למטרתו המקורית.
  2. מבצע הבנייה אחראי על אספקת כלים במצב מתאים לביצוע עבודה.

אחסון חומרים (סעיף 181)
כלים, ציוד וחומרים יאוחסנו באופן יציב ומסודר שימנע את התמוטטותם או פגיעה בעובד בזמן גישה אליהם.

שלב רביעי - סיכום וחזרה

כל הזכויות שמורות © 2005 למוסד לבטיחות ולגיהות ולמאה - היחידה לפיתוח פדגוגי טכנולוגי