כך עולה מניתוח סקר מיוחד בנושא עבודת נשים בהריון ומודעות ציבור השכירות לחוק עבודת נשים, אשר נערך לאחרונה במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת.

 

נושא פיטורי נשים בהריון נכלל בסקר נרחב שהתמקד בבחינת המודעות ורמת הידע של מספר  חוקי עבודה מרכזיים בקרב  שכירים בישראל. הסקר, אשר בוצע באמצע שנת 2006, נערך על פי בקשת וביוזמת מינהל ההסדרה והאכיפה של חוקי העבודה במשרד התמ"ת, ובדק מודעות לחוק שכר מינימום, חוק הודעה לעובד, החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק עבודת נשים ופעולות יחידת הסמך לעובדים זרים.

 

חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 ותקנותיו מתייחסים לסוגיות שונות הקשורות לעבודת נשים, וביניהן התנאים  בהם מותר להעסיק אישה בעבודות לילה, עבודות שבהן אסור להעסיק אישה בגיל הפוריות או אישה הרה וכן יחסי העבודה בין האישה למעסיקה מרגע שנכנסה העובדת להריון או במהלך טיפולי פוריות, לרבות פיטורין. למעשה, חוק עבודת נשים מגדיר את זכויותיה של אישה בהריון, לפני ההריון, במהלך ההריון, במהלך חופשת הלידה ולאחריה.

 

 עוד עולה מתוך הסקר:

·              626 אלף נשים[2] (כ – 56% מכלל הנשים השכירות)  אינן מכירות את חוק עבודת נשים.

·              נשים שכירות יהודיות, משכילות וחילוניות מכירות את החוק טוב יותר מאשר נשים ערביות, לא משכילות  ודתיות/חרדיות.

·              נשים המועסקות בסקטור הציבורי מכירות את החוק טוב יותר מאשר נשים המועסקות בסקטור העסקי. 

·              155 אלף נשים (כ – 13.9% מכלל הנשים השכירות[3]) נשאלו בראיון קבלה למקום עבודתן האם בכוונתן להרות[4].

·              למעלה מ - 90% מן הנשים דיווחו כי לא חל כל שינוי ביחסי העבודה בינן לבין המעסיק שלהן וכי לא חלו שינויים בהיקף משרתן עקב ההיריון.

·              שיעור קטן של נשים מעשרת האחוזים הנותרים קשרו את ההרעה בתנאי העבודה שלהן בעת ההיריון לעצם היותן בהריון.

 

רצ"ב סקירתה של מיכל אלפסי, חוקרת במינהל מחקר וכלכלה בנושא מודעות ציבור השכירים לחוקי עבודה בישראל.