בית המשפט העליון דחה ביום 14/5/08 את בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם הום סנטר אייס ואחרים על החלטת בית הדין הארצי לעבודה אשר ביטל את החלטת כבוד השופטת גילצר מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (שביטלה את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק) והחזיר את התיק לדיון בבית הדין האזורי בתל אביב.
רקע:
בחודש נובמבר 2007 ביטל בית הדין הארצי לעבודה ביטל את החלטת השופטת גילצר מביה"ד האזורי בתל אביב אשר מחקה 7 כתבי אישום כנגד בתי עסק אשר הואשמו בהעסקת עובדים ביום המנוחה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה בגין טענות הגנה מן הצדק והחזיר את הדיון לביה"ד האזורי לשמיעת ראיות.
משרד התמ"ת הגיש במהלך השנים 2001-2003 באמצעות עו"ד רונית בן יעקב 7 כתבי אישום כנגד: רשת הום סנטרס; קשת היפרטוי; מגאמרט ציוד ספורט בע"מ (בבעלות אליעזר פישמן) ואייס רשתות שיווק וצריכה בע"מ (בבעלות בני גאון) בגין העסקת עובדים ביום המנוחה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.
עם תחילת הדיונים בביה"ד האזורי אוחדו כל כתבי האישום לבקשת באת כוח הנאשמים לצורך הגשת בקשה למחיקת כתבי האישום על הסף מחמת הגנה מן הצדק: קרי המדינה אוכפת אכיפה בררנית והתנהגותה עולה כדי התנהגות שערורייתית הפוגעת בנאשמות מפלה אותן לרעה שכן לא מתבצעת אכיפה בנתב"ג, בערים מרוחקות כמו אילת, ובמגזרי המיעוטים.
כמו כן טענו הנאשמים כי למשרד התמ"ת אין מדיניות אכיפה סדורה ולכן אין המדינה אוכפת את החוק על סוגי עסקים מסוימים כגון תיאטראות ובתי קולנוע.
על אף התנגדות התביעה במשרד התמ"ת קיים ביה"ד האזורי הוכחות בטענת הגנה מן הצדק אשר בסיומם קיבל כאמור ביה"ד האזורי את טענות ההגנה וביטל את כתבי האישום. המדינה ערערה בפני ביה"ד הארצי הן בשאלה המהותית לגבי ביטול כתבי האישום עקב קבלת טענות הגנה מן הצדק והן בשאלה הדיונית לגבי אופן ניהול הדיון ע"י ביה"ד האזורי בטענת הגנה מן הצדק.
בערעור טען משרד התמ"ת באמצעות התובעת הראשית במשרד התמ"ת עו"ד תמר פינקוס והתובעות גלי לוי ורונית בן יעקב כי לא היתה כל אכיפה בררנית ופסולה מצד המשרד. השיקולים אותם שקל משרד התמ"ת, בעת האכיפה, כגון שיקול גיאוגרפי (מרחקה של העיר אילת) ביחס לכח העבודה העוסק באכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, או שיקול מסחרי שבא לאזן בין החנויות הקטנות במרכזי הערים המקיימות את החוק ועל כן סגורות בשבת לבין הקניונים הפתוחים בשבתות והממשיכים להרוויח כספם - הינם שיקולים לגיטמיים ומחוייבי המציאות.
ביה"ד הארצי קבע כי לא היה כל פסול במדיניות משרד התמ"ת באכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, יתרה מכך ביה"ד קבע כי שיקולי המשרד לרבות השיקול הגיאוגרפי והשיקול המשרדי הינם שיקולים לגיטימיים כאשר השיקול המסחרי הינו אף שיקול המקיים את תכלית החוק.
ביה"ד הארצי קיבל, כאמור, את עמדת משרד התמ"ת כי שגה בית הדין האזורי בפסיקתו וכי לא היה מקום לבטל את כתבי האישום כנגד הנאשמים והחזיר את עניינם לביה"ד האזורי לצורך בירור האישומים לגופם.
בית המשפט העליון על ידי כבוד השופט סלים ג'וברין קבע בהחלטתו ביום 14/5/08 כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מההלכה ולפיה אי ן מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור פלילית המוגשת בגלגול שלישי, עובר למיצוי ההליכים בפני הערכאות הקודמות וכאשר העניין טרם נדון על ידן לגופו.
חשיבות החלטת בית המשפט העליון אשר ציטט בהחלטתו את פסק הדין של בית הדין הארצי, הינה שההלכה המחייבת הינה של ביה"ד הארצי ולפיה:
- לצורך קבלת הטענה חובה להוכיח שבבסיס מדיניות האכיפה של התמ"ת עמדו שיקולים זרים.
- מדיניות מתן ההיתרים ע"י התמ"ת אינה רלוונטית לבחינת קיומה של הגנה מן הצדק בעניינן של המשיבות באשר הנ"ל כלל לא פנו לקבלת היתר.
- לא נפלו פגמים במדיניות התמ"ת לעניין מתן היתרים.