קיץ 2001 היה דרמטי מאוד בחייה של שרית בירודיקר (27), מפתח-תקווה, בוגרת מצטיינת של מגמת מכונות של בית הספר להנדסאים "שנקר" תל-אביב. "באוגוסט התחתנתי", מספרת שרית, "ובכלל לא התכוונתי ללכת ללמוד. מי שרצה ללכת ללמוד בבית הספר להנדסאים היה בעלי הטרי, סופר. שבועיים אחרי החתונה הוא הלך להירשם ללימודי מגמת אלקטרוניקה. פתאום החלטתי גם אני להירשם ללימודים. מכיוון שתמיד אהבתי יותר מתמטיקה מאשר ספרות, חשבתי שגם לי כדאי ללמוד בבית ספר להנדסאים. נרשמתי ללימודי מכונות. בבקרים המשכתי לעבוד ובערבים – למדתי. זה לא היה קל, אבל לפחות למדנו ביחד. כיום בעלי עובד כטכנאי טלפונים".

לקראת סוף הלימודים נכנסה שרית להריון "מזל שהבחילות היו בבוקר, בעבודה, ולא בערב כשלמדתי" וכאשר הגישה את הפרויקט הגמר שלה  " מערכת לקריאת ניתוחי מוח", כבר הייתה אמא לשלו.

כיום שרית עובדת בחברת "קונלוג" שעוסקת בשיווק ובייעוץ למוצרי פנאומטיקה (מכונות שעובדות באמצעות אוויר - בוכנות, שסתומים וכד') ואוטומציה (מכונות ללא מגע יד-אדם). שרית החלה לעבוד בחברה כפקידה, וכיום, בזכות לימודיה, התקדמה מאוד והיא עובדת במחלקת תפ"י – תכנון ופיקוח על הייצור. "אני שמחה מאוד על כך שהחלטתי ללכת וללמוד כי הידע שרכשתי בלימודים עוזר לי מאוד בעבודה. למזלי, גם נהניתי מאוד מהלימודים, במיוחד מכמה מורים, שהיו משכמם ומעלה, ובראשם – ד"ר חמיסה מילאד, שלימד אותנו פיזיקה ומכונות, שהיה עושה מעל ומעבר עבורנו. למרות שהוא גר בצפון הארץ, היה תמיד מוכן להגיע לעזור לנו. הוא באמת נתן את כל הנשמה. בנוסף, קיבלתי מבית הספר ידע מקצועי רב, רכשתי ניסיון וגם ביטחון מקצועי".

-          תמשיכי ללמוד?

"בוודאי, בעוד כמה שנים. אני רוצה להיות מהנדסת מכונות או אולי ללמוד משהו אחר כמו מינהל עסקים".