בי"הד האזורי לעבודה בחיפה, דחה עתירתה של ד"ר נורית רוזנר,בעלת לשכה פרטית  "עו"ז- נורית רוזנר", אשר פנתה לביה"ד בבקשה שיתן "צו עשה", שיורה למשרד התמ"ת  -  הנתבעת,  ליתן לה רישיון להפעלת לשכה פרטית והיתר לתיווך בין ארצי בתחום הסיעוד לתקופה של שנה אחת, לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959.  

רישיונה של התובעת נשלל בהחלטת הגב' רבקה מקובר, הממונה על חוק שירות התעסוקה (לשכות פרטיות) במשרד התמ"ת ביום 14/4/05. התובעת ערערה על החלטה זו בפני ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, וביום 14/7/05, דחה ביה"ד  האזורי  את תביעתה.

 

על פסק דין זה הגישה התובעת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 17/11/05 דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורה.

 

שלושה שבועות אח"כ, ביום 13/12/05 פנתה התובעת לממונה בבקשה חדשה לרישיון לקיום לשכה פרטית. ביום 1/1/06 דחתה הממונה את בקשתה זו של התובעת.

התובעת ערערה לבהי"ד האזורי בחיפה.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה ופסק כי: "מהיותה של הנתבעת רשות שלטונית הפועלת מכוח סמכויות המוקנות לה בחוק, כפופה היא לכללים החלים על כל רשויות המינהל, ובהם האיסור לחרוג ממסגרת הסמכות המעוגנת בדין, והחובה להפעיל את שיקול הדעת המוענק לה מכוח החוק באופן סביר ומידתי. בהתאם לכך, הביקורת השיפוטית על החלטת הנתבעת תהא בהתאם לכללי המשפט המינהלי.

ביה"ד יעביר תחת שבט ביקורתו את חוקיות החלטת הממונה, תוך בחינת נסיבות המקרה בכללותן, ותוך בחינה האם שיקולים שנשקלו ע"י הממונה היו סבירים ומידתיים, נעשו בתום לב, ללא שיקולים זרים, ללא משוא פנים ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי".

כמו כן ציין ביה"ד כי התובעת הגישה לממונה את בקשתה נשוא העתירה טרם חלף חודש ימים ממועד פסה"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, שדחה את ערעורה של התובעת, לאחר שהתרשם מתמונה עגומה בנוגע להתנהלות התובעת שהביאה לביטול הרישיון, וההליכים הקודמים לבקשתה.

בית הדין קבע כי נוכח הנסיבות שהובילו לשלילת רישיונה של התובעת, הנוגעים לאי עמידתה בהוראות החוק, פרק הזמן הקצר מאוד שחלף מאותן נסיבות, ופרק הזמן הקצר שחלף ממועד מתן פסה"ד ע"י ביה"ד הארצי לעבודה, החלטת הממונה סבירה, כאשר השיקולים שנשקלו מידתיים וסבירים, כאשר התובעת לא הציגה ולו ראיה אחת המעידה כי החלטת הממונה נעשתה משיקולים פסולים.