בשנים האחרונות אנו רואים קוטביות חברתית כלכלית הולכת ומעמיקה. לפערים הכלכליים השלכות חברתיות קשות הפוגעות בחוסנה של חברתנו. הכלכלה במשק הישראלי צומחת בענפי ההיי-טק, בעוד שבענפים המסורתיים היא דורכת במקום. ענפי התעשייה המסורתית בישראל מאופיינים בהשקעות נמוכות מאוד במחקר ופיתוח, הן בהשוואה לענפים המתקדמים (היי-טק) בארץ, והן בהשוואה להשקעות בענפים המקבילים במדינות מערביות אחרות.  מצב זה הוא תולדה של תהליך מתמשך, רב-שנתי, של השקעה במו"פ  המתרחש בענפים המתקדמים, לעומת מיעוט המשאבים המושקעים במו"פ ובטיפוח חדשנות בענפים המסורתיים

הצמיחה בישראל בעשור האחרון ממחישה את היתרון היחסי של המשק במדינת ישראל בתחום המו"פ והחדשנות. בניית יתרונות תחרותיים לאורך זמן חייבת להיות מונעת מיצירת "יתרונות טכנולוגיים" - מבוססי איכות, ולא מבוססי עלות נמוכה.  האצת הצמיחה חייבת להיעשות בשני "ראשים" במקביל: מחד ענפי הטכנולוגיה המתקדמת, ומאידך - הענפים המסורתיים.

הגדלת אחוז ההשקעה במו"פ מתוך התוצר היא דרך אפשרית ומומלצת להביא לעלייה שיטתית בפריון, בתוצר ובהכנסה של העובדים בענף. מכאן, שכל עוד תישאר רמת ההשקעה במו"פ בענפים המסורתיים נמוכה מאד בהשוואה לענפים המתקדמים, ילכו ויגדלו הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל בין השכירים המועסקים בענפים המסורתיים לבין אלה המועסקים בענפים המתקדמים. בנוסף, השקעת החסר במו"פ של התעשייה המסורתית מובילה לפריון ותוצר לעובד נמוכים על כל ההשלכות המשקיות הנובעות מכך.

חברות התעשייה המסורתית טומנות בחובן פוטנציאל צמיחה נוסף למשק הישראלי. שדרוג התעשיות הללו ומינופן יוכל להגשים חזון של משק מגוון, הכולל חברות מצליחות מענפים שונים, חברות הפועלות להשגת יתרונות תחרותיים המושתתים על איכות וחדשנות טכנולוגית, פיתוח מוצרים חדשים והתייעלות מתמדת של קווי היצור השונים. פיתוח זה יביא לגידול בייצוא,  ליצירת  מקומות עבודה חדשים ולשיפור רווחת המשק.