מרבית תנאי העבודה נקבעים שלא מכוח חקיקה, אלא באמצעות משא ומתן קיבוצי. מכאן שההסכם הקיבוצי
משמש מקור לזכויות וחובות העובדים.
המאפיין את ההסדרים בהסכמים הקיבוציים הוא חוסר אחידותם. בכל הסכם ניתן למצוא הסדר שונה שהוא
פרי של משא ומתן קיבוצי. אי האחידות בזכויות מלמדת שלא רק היקף הזכויות שונה, אלא שקיימות קבוצות
גדולות של עובדים שאינן נהנות מאותן זכויות.
הסכם עבודה קיבוצי מהו?
הסכמים קיבוציים נחלקים לשני סוגים:
א. הסכמים קיבוציים כלליים
הנחתמים בין ארגונים המייצגים מפעלים בענף מסוים (למשל: ענף התעשייה, ענף המלונאות, ענף הבנייה וכו') או בכל הענפים (למשל: הסכם תוספת היוקר, דמי הבראה, דמי נסיעה) שנעשה דרך ארגון מעסיק כללי כמו לשכת התאום של הארגונים הכלליים לבין ההסתדרות המייצגת את העובדים באותו ענף או ארגון עובדים יציג אחר.
ב. הסכם קיבוצי מיוחד
חל על מפעל מסוים ונחתם בין הנהלת אותו מפעל לבין ארגון העובדים היציג באותו המפעל.
לא בכל מקרה מסודרים תנאי העבודה בהסכם עבודה קיבוצי. לעתים קרובות, כאשר מדובר במקומות עבודה קטנים ופרטיים (כמו: חנויות, מפעלים קטנים ועוד) או במקרה של חוזים אישיים, חלים על העובד תנאי ההסכם שנחתם בינו לבין המעסיק, אך יש לדעת כי גם במקרים אלה אסור לחתום מסיבה כלשהי (כמו הרצון לזכות במקום העבודה וכו') על הסכמים אישיים שתנאיהם יפרו את חוקי העבודה של מדינת ישראל, וכן את צווי ההרחבה של ההסכמים הקיבוציים כמו: תוספת היוקר או דמי נסיעה.
כמו כן יכולים לחול על מקום עבודה מסוג זה, במקרים מסוימים, גם צווי ההרחבה החלים על הסכמי עבודה קיבוציים, כלומר, אלו החלים באופן מיוחד וכולל בענף בו מועסק העובד. בכל מקרה בו העובד חתום על הסכם עבודה פרטי- אישי וקיים בנושא זה הסכם עבודה קיבוצי - כללי או מיוחד, הרי שקודם כול חלות עליו הוראות הסכם העבודה הקיבוצי ותנאים הפחותים ממנו אסורים.
אם תנאי העבודה, שנקבעו בהסכם העבודה האישי טובים יותר עבור העובד, תופסים תנאי ההסכם האישי.
כאמור, בכל מקרה תופסים תנאי ההסכם הטובים יותר עבור העובד.
נציגות העובדים חותמת על הסכם קיבוצי שתנאיו מחייבים את כל העובדים, ואין עובד יחיד יכול לטעון שלא הסכים לתנאים שהוסכמו על ידי נציגות העובדים. ההסכם הקיבוצי חל על מי שהצטרף למקום העבודה גם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי.
לעתים קרובות, בעיקר במקומות עבודה קטנים ו/ או פרטיים, לא נערך הסכם עבודה בכתב במקרים אלה, ההסכם שבע"פ הוא המחייב, אלא שיש קושי להוכיח מהם תנאי העבודה שסוכמו. במצב זה חוקי העבודה שנחקקו קובעים את תנאי העבודה המינימליים.